השופט א' שהם:
פתח דבר
1. המערער הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, ביום 24.11.2011, בת"פ 8269/08 (כב' השופט י' צלקובניק), בעבירה של סחיטה בכוח, לפי סעיף 427(א) סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); בעבירה של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין; בשתי עבירות של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין; ובשתי עבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
2. בעקבות הרשעתו בדין, נגזרו על המערער העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 3.11.2008 ועד ליום 25.1.2009; 12 חודשי מאסר על-תנאי למשך שלוש שנים לבל יעבור אחת העבירות בהן הורשע; קנס בסך 15,000 ש"ח או שני חודשי מאסר תמורתו; ותשלום פיצויים למתלונן ר.א בסך 2000 ש"ח.
3. מלכתחילה הוגש הערעור הן על הרשעתו של המערער והן על חומרת העונש, אך לאחר שמיעת הערותינו החליט המערער לחזור בו מהערעור לעניין ההרשעה ולהתמקד בשאלת העונש, בדגש על רכיב המאסר בפועל שהושת עליו.
עובדות כתב האישום שהוגש נגד המערער
4. בחלק הכללי של כתב האישום, נאמר כי "קבוצת חנן מור" הכוללת את חברת "קרן פז" הינה חברה יזמית (להלן: החברה היזמית), אשר זכתה במכרז להקמת 70 יחידות דיור בשכונה חדשה בישוב להבים. יקי שחר (להלן: המתלונן 1) הוא סמנכ"ל החברה היזמית. בין החודשים מרץ עד יולי 2008, העסיקה החברה היזמית בשטח הפרוייקט, חברה קבלנית בשם "קבוצת ונוס" (להלן: החברה הקבלנית), וזו העסיקה את המערער כקבלן משנה לצורך הקמת שלד לארבעה בתים.
כאמור, המערער התקשר עם החברה הקבלנית בלבד, ולא היה לו קשר חוזי עם החברה היזמית. בחודש אוגוסט 2008 הופסקה ההתקשרות בין החברה היזמית לבין החברה הקבלנית, מאחר שהאחרונה לא עמדה בהתחייבויותיה. באותו שלב, טרם השלים המערער את בניית השלד בארבעת הבתים והחברה הקבלנית לא שילמה לו את סכומי הכסף שאותם היתה אמורה לשלם. עם זאת, צויין בכתב האישום כי החברה היזמית הציעה למערער להמשיך ולעבוד כקבלן משנה עבורה, להשלים את בניית ארבעת הבתים ולבנות שלד לשני בתים נוספים, תמורת סכום של 480,000 ש"ח.
ביום 27.8.2008, נחתם חוזה בין החברה היזמית לבין חברת נ.א.טום, היא החברה שבבעלות המערער, שבו צויין כי אין לחברה היזמית כל קשר לחובה של החברה הקבלנית כלפי המערער, וכי חברתו "לא תבוא בכל דרישה אל החברה היזמית בנוגע לחוב זה". במעמד חתימת החוזה קיבל המערער סכום של 140,000 ש"ח, כמפרעה על החשבון על-מנת לאפשר לו להתחיל ולעבוד באתר.
באותה תקופה העסיקה החברה היזמית קבלן משנה נוסף בשם יובל אדרי (להלן: המתלונן 2), על-מנת שיבנה שלדי בתים באתר הפרוייקט. המתלונן 2 העסיק באתר הבנייה אדם בשם ר.א (להלן: המתלונן 3), אשר התגורר, לצורכי עבודתו בפרוייקט, בדירה שכורה בבאר שבע, כאשר משפחתו התגוררה באשקלון. מיכאל גוטמן (להלן: המתלונן 4) הוא מהנדס בניין שתפקידו לפקח על העבודות בפרוייקט מטעם החברה היזמית.
בחלק הכללי של כתב האישום נטען כי "נוכח איכות עבודתו ועמידתו בלוחות הזמנים" הציעה החברה היזמית למתלונן 2 עבודות נוספות בפרוייקט, ואילו לגבי המערער נאמר כי החברה נמנעה מלהציע לו לבנות במגרשים נוספים, משיקולים של איכות העבודה וחוסר עמידה בלוחות הזמנים.
5. בכתב האישום טוענת המאשימה כי כחודש לאחר חתימת ההסכם בין החברה היזמית לבין החברה שבבעלות המערער, פנה המערער אל המתלונן 1 ודרש ממנו, בניגוד להסכם, לשלם לו את חובה של החברה הקבלנית, בסך 110,000 ש"ח. המתלונן 1 סירב לדרישה והפנה את המערער אל הוראות החוזה. בתגובה לכך, אמר המערער למתלונן 1 "לא מעניין אותי שנתת לי מקדמה, את המקדמה אתה תוריד לי בסוף, אתה תשלם לי את מה שוונוס (החברה הקבלנית- א.ש.) חייבת לי, אני רואה אותך אחראי לכל הכסף שוונוס חייבת לי". משסירב המתלונן 1 להענות לדרישתו של המערער, הוסיף האחרון ואמר "אתה תיתן לי לא רק את ה- 6 מגרשים לבנות אלא תיתן לי 6 בתים נוספים לבנות ואחרי זה תיתן לי לבנות את כל הפרוייקט". בכתב האישום נטען, כי מפאת האימה שהטיל עליו המערער וחששו כי הלה יגרום, באמצעות בני שבטו, להשבתת העבודה בפרוייקט, שילם המתלונן 1, ביום 20.9.2008, סכום של 110,000 ש"ח למערער.
6. כאמור בחלק הכללי, הקצתה החברה היזמית למתלונן 2 מספר מגרשים נוספים לשם בניית שלדי בתים בפרוייקט. בעקבות כך, לפי כתב האישום, פנה המערער אל המתלונן 2 ואמר לו, בין השאר, "זה לא מוצא חן בעיניי שלך פותחים עוד מגרשים ולי לא. שיהיה לך ברור, אם אני לא עובד פה אז גם אתה לא תעבוד פה וגם אף אחד לא יעבוד פה". עוד נטען, כי המערער פנה פעמים רבות אל המתלונן 2 ודרש ממנו להפסיק לעבוד באתר תוך שאמר לו, בין היתר, "הבעיה שלי בשטח זה אתה. כל זמן שאתה עובד בשביל חנן מור (מנכ"ל החברה היזמית- א.ש.) אז הם לא יתנו לי לעבוד בעוד בתים והם לא יפתרו אתי את הבעיה של החוב של וונוס. אם אתה תצא מהשטח אז יקי (המתלונן 1- א.ש.) יתקפל והם ישבו לסגור אתי עניינים כי אז אני תופס אותם בביצים". נטען בכתב האישום, כי מפאת האימה שהטיל המערער על המתלונן 2, נמנע האחרון במשך כחודש ימים מלהתחיל בבניית בתים חדשים במגרשים נוספים שהוקצו לו, כאשר באותה תקופה הוא נאלץ לשלם 70,000 ש"ח כמשכורות לעובדיו, מבלי שעבדו בפועל.
7. ביום 22.10.2008, פנה המערער אל המתלונן 1 ואמר לו כי עליו לשלם לו סכומי כסף נוספים, המתלונן 1 אמר למערער כי יש להמתין לשובו של מנכ"ל החברה היזמית מחו"ל, ואז ישבו עימו לדון בחשבון הסופי "שכן בדעתם לסיים את ההתקשרות"עימו. בתגובה לכך, אמר המערער למתלונן 1 "תיתן לי מליון ש"ח ולא תראה אותי בלהבים יותר". כאשר המתלונן 1 הודיע למערער כי עליו להפסיק לעבוד באתר, אמר המערער בתגובה "אתה תפתח לי עוד בתים ואתה תביא את הכסף שאתה חייב לי ואם אני לא ממשיך לבנות פה, אז אף אחד לא ימשיך לעבוד פה". כמו כן, דרש המערער כי המתלונן 1 יקצה לו מגרשים נוספים לבנייה. לאחר הדברים הללו, המשיך המערער לעבוד באתר, תוך שהוא מתעלם מהודעתו של המתלונן 1, בדבר הפסקת עבודתו.
בתאריך 23.10.2008, נפגש המתלונן 1 עם המערער ושניים ממקורביו בבית קפה בנס ציונה, והמערער דרש ממנו לשלם לו כסף שאחרת "יהיה לך בלגן בשטח". נטען בכתב האישום, כי מפאת האימה שהטיל עליו המערער, מסר לו המתלונן 1 המחאה על-סך 23,560 ש"ח. ועוד נטען, כי כתוצאה מאיומיו של המערער ומעשיו, נמנעה החברה היזמית במשך חודש תמים, מלהתחיל בבנייה במגרשים חדשים בפרוייקט "תוך שהיא סופגת את עלותם של ימי העבודה הנ"ל".
8. בכתב האישום נטען, כי במהלך החודשים ספטמבר-אוקטובר 2008, במספר רב של הזדמנויות, נהג המערער לפנות אל המתלונן 3, אשר עבד במגרשים שהוקצו למתלונן 2, ולגרש אותו ואת פועליו מאתר הבנייה, תוך שהוא אומר לו, בין השאר "אל תביא פועלים אל תעבוד"; "אתה בא לעבוד אתה מפריע לי"; "אם אתה לא תצא מהאתר יהיה בלגן גדול"; "אני יש לי עיניים בכל מקום, יש לי אזניים בכל מקום, אני רואה אני שומע הכל, אתה רוצה שאביא לכאן חומר נפץ ומישהו יהרג באתר? יותר טוב תלך בשקט מהאתר אם אתה לא רוצה שמישהו ימות פה". במועד מסויים, בתקופה הנ"ל, שכר המתלונן 3 קבלן חיצוני לעבודת קידוח יסודות לבית. המערער הגיע למקום והורה למתלונן 3 להפסיק לעבוד במקום, ובהמשך הוא התקשר למעסיקו של קבלן הקידוח, והורה לאיש, באמצעות המעסיק, לעזוב את האתר. כתוצאה מכך, עזבו המתלונן 3 וקבלן הקידוח את המקום, מבלי שהשלימו את עבודתם. עוד נטען, כי המערער פנה אל חשמלאי שנשכר על-ידי המתלונן 3 לבצע עבודות חשמל באחד הבתים בפרוייקט ואמר לו "אל תיכנס לשטח, עוף מפה אל תיכנס לשטח". מפאת האימה שהטיל עליו המערער, עזב החשמלאי את המקום.
המאשימה טוענת כי כתוצאה ממעשיו ואיומיו של המערער, עזב המתלונן 3 ביחד עם פועליו את אתר הבנייה, במספר רב של הזדמנויות, מבלי שהם ביצעו את עבודתם, אך חרף זאת נאלץ המתלונן 3 לשלם לפועלים את שכרם, ועקב כך נגרמו לו הפסדים בסך 20,000 ש"ח.
9. בתאריך 2.11.2008 בשעות הבוקר, הגיע המערער אל אחד המגרשים שהוקצו למתלונן 2, שעה שהמתלונן 3 עבד במקום, ובנוכחות המתלונן 4, פנה אליו המערער, הדפו בחוזקה ואמר לו: "אתה עשית הכל, אתה אשם, אם אני רואה אותך באתר אני הורג אותך, אם אתה לא עוזב את העבודה עם יובל (המתלונן 2- א.ש.) אני עושה אותך מניאק, אני לוקח את כל המשפחה שלך לכפר שלי, אני אזיין את אשתך ואני אזיין את הבת שלך". בהמשך אמר המערער למתלונן 3, בצעקות ותוך שהוא הודף אותו: "אתה צריך לשלם עכשיו זה כסף שלי, אתה לעוף מפה, אני לא רוצה שתיכנס לאתר. אם אני רואה אותך אני אהרוג אותך. אני יודע איפה אתה גר בבאר שבע, אני יודע איפוא אתה גר באשקלון ואין לך איפוא לברוח, אתה חייב לצאת מהאתר, אתה תעוף מפה אל תיכנס לאתר". כמו כן, אמר המערער למתלונן 3 "אם אתה מביא פועלים לאתר אני אהרוג אותך".
10. במהלך התקופה, למן חודש ספטמבר 2008 ועד לתחילת חודש נובמבר 2008, אמר המערער למתלונן 4, במספר רב של הזדמנויות, כי בכוונתו לגרום למתלונן 2 לצאת מהאתר ולקבל לעצמו את כל המגרשים לבנייה, ובכך הוא "יתפוס את היזם בביצים". כמו כן, אמר המערער למתלונן 4 כי "אחרי שנטפל ביובל (המתלונן 2- א.ש.) נטפל גם בך שתיעלם מהשטח".